התינוק כבר נע ברחם ומורגש. תמונות האולטרה סאונד ברורות ואתם יודעים כי בנכם היקר גדל לו ברחם ומתפתח היטב. בין לבין אתם כבר מתחבטים בבחירת שם ומנגנים אותו על שפתותיכם לשמוע אותו ולחשוב שוב ושוב האם זהו השם המתאים. עוד צפויות לפניכם מספר בדיקות, אך את רובן כבר עברתם. עתה אתם מתפנים לחשוב על שאלות מהותיות: איזה הורים תהיו ? איך תתפקדו ? אל מי תפנו במקרה של שאלה מהותית הקשורה לגידול תינוקכם ?
דווקא עכשיו הגיע זמן ההתלבטויות. את הנעשה אין להשיב, ואתם תהפכו להורים בזמן הקרוב. אך לעיתים חשבון הנפש מגיע רק בשלב זה: לאחר גילוי דבר ההיריון, לאחר אישורו, לאחר בדיקת תקינותו ולאחר מעבר מרבית הבדיקות הגורליות. דווקא ברגע זה יש נטייה להילחץ. רגע, כיצד נתפקד ? האם אנו מבינים את גודל האחריות ? עד עתה היינו רגילים להיות "הבן/הבת של" ומעתה נהיה "אבא ואמא של". כגודל ההתרגשות כך גודל החרדה.
ואם כבר השלמנו עם גודל האחריות יש מחשבות לא פחות חשובות על דרך גידול הילד. על כך נכתבו תילי תילים. עיקרון הרצף, הלוחשת לתינוקות, חינוך פתוח, חינוך ספרטני, כמו אמא שלי, ההפך מאמא שלי. כל כך הרבה אפשרויות, וכיצד ניתן לדעת איך לנהוג. ואולי בכלל המציאות תטפח על פנינו ?
האם ההורות היא אינטואיטיבית ? האם נדע לעשות את הדבר הנכון ברגע הנכון מבלי שלמדנו הורות אי פעם? ואיך השכנה שלנו בת ה- 24 כבר אמא לשניים והכול אצלה כל כך טבעי ואנו בני ה -30 עדיין מרגישים ילדים ולא הורים ?
המון שאלות ומעט תשובות. דומה שכל אב ואם מיועדים עוברים תהליך מחשבתי זה. כן, תתפלאו, הדבר מאוד טבעי. לעניין הביטחון, ניתן לקרוא ספרים רבים בנושא, לקרוא חומר באינטרנט על הורות וגידול ולהתייעץ בפורומים של הורות ברשת. יש שיירגעו וירגישו כי המידע נותן להם כוח ושליטה במצב. אחרים יבחרו דווקא ללכת עם האינטואיציות ההוריות שלהם ולא לבלבל עצמם עם כל כך הרבה מידע ועצות.
כך או אחרת, ההורות בדרך. ואין טבעי יותר מאשר לחשוש, לחשוב, לתכנן, לצפות, להאמין ולאהוב.
את תינוקכם תאהבו מיד עם הגיחו אל אוויר העולם. ומאהבה זו תתחילו את הדרך הארוכה של גידולו. ייתכן כי תשגו פה ושם, אך אין הורות מושלמת.
